עמותת בית מורשת מפעילה בגאווה את מועדונית צמ"ד לילדים בעלי צרכים מיוחדים.
המועדונית היא מרחב ייחודי, מלא אהבה ונתינה, שנועד להעניק לילדים בעלי צרכים מיוחדים שמחה, הנאה ומפגש חברתי מעצים. מתוך תפיסה חינוכית וקהילתית המועדונית ממוקמת לכתחילה באולפנת צביה בעיר. במהלך השבוע עשרות נערות האולפנה חונכות ומלוות את הילדים, שזוכים לזמן של כיף, בילוי וחברה. דרך המסע הזה גם הנערות עוברות בעצמן תהליך אישי והתפתחותי, במעגלים של נתינה שמשפיעים על כל המעורבים.
סיפורה האישי המרגש של ענהאל כליפה, סולנית להקת "שלווה" ובוגרת אולפנת צביה במעלה אדומים, לקוית ראייה בעצמה, מתמצת את כל הסיפור:
בביקורה החוזר במועדונית פגשה את אליעד – ילד עיוור המתמודד גם עם בעיית תקשורת. ענהאל חנכה את אליעד בתור מתנדבת במועדונית בהיותה תלמידה באולפנה. לפני שש שנים נפגשו לראשונה, ובמשך ארבע שנותיה בתיכון היו קשורים מאוד. במהלך הביקור אמרה ענהאל:
"כששמעתי שמקימים מועדונית בתוך האולפנה, התלבטתי אם להתנדב. אני זוכרת שהודיעו בחדר האוכל שפותחים מועדונית לילדים עם צרכים מיוחדים וזה תפס אותי. התחילו בתוכי כל מיני קולות. מצד אחד חששתי מאוד. חשבתי שאולי זה גדול עלי, מצד שני אמרתי לעצמי – 'במהלך חיי, כמי שמתמודדת עם לקות ראייה קשה, עזרו לי המון אנשים טובים בדרך, ולמה שאני לא אעזור לאחרים?', ואז קיבלתי החלטה פנימית שאני יכולה ומסוגלת ושאני הולכת על זה. הודעתי לרכזת שאני רוצה לבדוק את העניין"
"לפני שהתחלתי שמעתי על אליעד – שהיה אז בן 3 והוגדר על ספקטרום האוטיזם ובנוסף הוא גם עיוור. החלטתי להתמקד בעניין העיוורון – כי ודאי אמצא איתו שפה משותפת. טל, אימא של אליעד סיפרה לנו עליו. הוא לא כ"כ דיבר ותיקשר וכשנפגשנו בפעם הראשונה הוא בכה המון. הרגשתי שזה גדול עליי. כמעט ויתרתי על כל העניין. רגע לפני שהתייאשתי סופית, מצאתי במועדונית מסחטה ותפוזים והחלטתי לסחוט לו מיץ. הריח של התפוזים עורר אותו והוא פתאום נרגע. זו הייתה נקודה של אור, החלטתי לנסות שוב.
לאט לאט למדנו לתקשר אחד עם השנייה. הייתי בשוק שטל, אימא של אליעד, נותנת בי אמון – איך היא סומכת על בחורה עיוורת שתשמור על הבן שלה? זה מאוד העצים אותי וחיזק אותי. כשלמדתי באולפנת צביה מעלה אדומים, בית מורשת העניקו לנו את ההזדמנות להתנדב. קיבלתי כאן שמחה, סיפוק ענק ובעיקר הערכה גדולה, שנתנה לי בטחון עצמי ותחושת מסוגלות."
כשנעמה אנסבכר חזרה הביתה מעוד יום עבודה שגרתי, ומחוץ לביתה שוב פעם התרוצצה חבורת ילדים מהקהילה האתיופית בני 5-8 לכל היותר, היא הרגישה שהיא לא יכולה להכנס הביתה ופשוט להשאיר אותם בחוץ.
הימים היו ימי תחילת הסתיו. רוחות קרות נושבות בחוץ, השמש שוקעת מוקדם, והילדים הללו, בהיעדר סמכות הורית בביתם, מוצאים את עצמם משוטטים שעות רבות ברחוב לצד חבריהם.
יאיר ונעמה נישאו אומנם לפני חודשיים בלבד, אבל מראש אמרו שביתם יהיה פתוח ושחסד ואהבה ישרו בו תמיד. בכל אחר הצהריים עקבה נעמה אחרי הילדים שליבם יצא אליהם, עד שבאותו יום גמלה בליבה החלטה להכניס אותם לביתה. היא הכינה לכולם שוקו חם, התעניינה בהם ובשמותיהם ואפילו סייעה לכל אחד מהם להכין שיעורי בית.
בלי שהתכוונה לכך, היה זה יומה הראשון של הלימודיה בבית מורשת במעלה אדומים.
מאז אותו אחר צהריים, לפני 13 שנה, ארבעה ימים בשבוע, פתוחה הלימודיה לילדי הקהילה האתיופית בין השעות 16:00-18:30. עד היום לרבים מהם אין הורים שמחכים בבית עם ארוחה חמה, כיוון שהוריהם ובמקרים רבים גם אחיהם הגדולים, עובדים מבוקר ועד לילה ומתמודדים עם עבודה ביגע כפיים.
"בלימודיה הם מקבלים אוכל חם, תמיכה רחבה מצוות מקצועי ועזרה לימודית שמסייעת להם להחזיק ראש בלימודים" אומרת דקלה בן פורת מנהלת הלימודיה כיום. "פועל יוצא של הלימודיה, שמראש לא הגדרנו אותו כצורך, אלא שפשוט קרה מעצמו, הוא העובדה שתוך כדי ההתנהלות של המקום – שהחל כמועדונית, המסגרת נתנה מענה גם לבעיות חברתיות ורגשיות. לכן החלטנו להחליף את השם ממועדונית ללימודיה והשינוי הזה עזר".
בלימודיה משתתפים כיום חמישים ילדים והיא מופעלת ע"י צוות מתנדבים, מדריכים, תלמידים שעושים מחוייבות אישית מטעם בתי הספר וכן פנסיונרים, חניכי תנועת הנוער בית"ר ומתנדבי 'בית המתנדב' בעיר.
"מרגש אותנו שהילדים מגיעים עם המון מוטיבציה ומרץ. לכל ילד יש תיק אישי שממלאים יחד עם מחנכת הכיתה, יש קשר ישיר בינינו לבין המורה וסך הכל יש לנו תחושה שב"ה העסק עובד. לאורך השנים חווינו פה מאות מקרי הצלחה של ילדים שיכלו בקלות למצוא את עצמם בלי תעודות בגרות והיום הם במקום אחר לגמרי בחיים. התקדמו והוציאו מעצמם כל כך הרבה יכולות שהיו טמונות בהם", מוסיפה דקלה.
מאחר וילדי המועדונית לא רוצים לפתוח תיק ברווחה, בשל המבוכה לרוב, הם מאבדים את הזכאות להנות ממועדוניות. כך הם מוצאים עצמם ללא מסגרת כלל. לטובת הילדים האלו הוקמה הלימודיה המהווה פתרון מצוין. תמורת דמי רישום בלבד של 50 שקלים הם מקבלים עזרה ותמיכה, חוגים (המעבירים אותם מגיעים בהתנדבות מלאה).
לסיום משתפת אותנו דקלה בסיפור הצלחה נוגע ללב על אחד מילדי הלימודיה שהצוות כמעט התייאש ממנו לחלוטין. הילד התנהג בצורה שלא מתאימה למקום והצוות רצה להעביר אותו למועדונית רווחה.
"הסברנו לו שוב ושוב שיש משמעת וכללים למשתתפי הלימודיה. אלא שלצערנו זה לא עזר. היינו ממש מיואשים ממנו ובצר לנו נאלצנו להרחיק אותו מהמקום. בתחילת השנה הנוכחית, כשהוא תלמיד בכיתה ג', הוא הגיע באחד הימים ללימודיה. מישהו לקח אותו הצידה והזכיר לו את הסיבות בגללן הוא לא יכול להשתתף יותר בפעילות. הילד התחנן על נפשו ואמר שהוא כאן כדי להישאר ושיעשה מה שצריך בשביל זה. החלטנו להאמין לו ובו, נתנו לו צ'אנס נוסף כי הרגשנו שהוא רוצה להתקדם".
"לשמחתנו הוא הפתיע ובענק. בחמשת החודשים שחלפו מתחילת השנה הוא התקדם בצורה מדהימה. זה ילד אחר. ילד שנעים להיות איתו, ילד שקיבל העצמה גדולה השנה. הצמדנו לו מתנדבת שליוותה איתו באופן אישי, יצרנו קשר עם אחיו הגדול שבדיוק השתחרר מהצבא. ביקשנו ממנו ללוות את אחיו בצורה הדוקה יותר השנה. התקדמנו מאוד עם הילד והוא עבר שינוי אדיר".
הלימודיה נקראת 'כנפי רוח' על שם שיר חג'ג' הי"ד שנרצחה בפיגוע דריסה לפני שלוש שנים. שיר גדלה במעלה אדומים ועסקה בשעות הפנאי בהתנדבות עם ילדים בעזרה בלימודים, כך שהלימודיה על שמה ממשיכה בעצם את שירת חייה.
בשביל הסיפורים הקטנים הללו הלימודיה בבית מורשת צריכה אתכם.
הרב אלי קפלן והרב אסף כהן העומדים בהנהלת בית מורשת אומרים כי "הלימודיה שהקמנו בבית מורשת היא סיפור הצלחה שב"ה נותן הזדמנות חדשה לילדים הללו. ראינו עשרות סיפורי הצלחה של ילדים שהצליחו בלימודים והתקבלו ללימודי המשך בבתי ספר טובים, שזה נותן לנו מוטיבציה להמשיך ולפעול".
הלימודיה אינה נהנית מתמיכה עירונית כלשהי ומתקיימת מכספי ההתרמה השנתית שעורכת בית מורשת. על מנת שנוכל להמשיך את הקיים ולפתח את המועדונית הלאה, אנו זקוקים לכם.
השבוע בית מורשת מקיימת קמפיין גיוס לטובת הפרויקטים השונים שהיא מפעילה בעיר: המכינה הקדם צבאית , לימודיית כנפי רוח, בית המדרש, מועדונית צמ"ד, פעילות לילדים וגימלאים ועוד.